ומצאתי מסופר על בתו של הרב הקדוש רבי שמואל מקאמינקא זצ״ל שהייתה עקרה, נזדמן פעם אחת לעיר קאמינקא הצדיק רבי רפאל מברדש זצ״ל, ורבי שמואל איננו בביתו אז, נמלכה בתו והלכה לצדיק האורח, וביקשה שיברך אותה שתלד. אמר לה הצדיק: ״סגולה לבנים היא שמחה״. כשבא רבי שמואל לביתו סיפרה לו בתו את דברי הצדיק, אמר לה אביה: ״דבר זה למד הצדיק מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה ־ שנאמר (בראשית פרק יח פסוק יב) ״ותצחק שרה״, ואחר כך ילדה את יצחק. ומן הנביאים ־ שנאמר (ישעיהו פרק נד פסוק א) ״רני עקרה״. ומן הכתובים ־ שנאמר (תהילים פרק קיג פסוק ט) ״אם הבנים שמחה״, שאלה הבת: ״כיון ששרה צחקה לשם סגולה, למה זה התרעם הקדוש ברוך הוא עליה? השיב לה אביה: ״סגולה צריכים לעשות רק כשצדיק מבטיח, אבל כשהקדוש ברוך הוא בעצמו מבטיח אין צורך בסגולות, וזהו חטאה של שרה״. (סיפורי חסדים מהרש״י זוין תורה 38.)

וכן סיפר ה׳אמונת משה׳ מאלכסנדר זצ״ל בשם ה׳ישמח ישראל׳ זצ״ל (תפארת רבותינו דף קיז אורות רבותינו דף פז): שראה פעם אדם חשוך בנים ששימח עצמו מאד בשמחת תורה, ועשה מעשים משונים לכבוד התורה מחמת שמחה. אמר לו דמהא שמצינו במעשה של מיכל בת שאול שבעבור שבזתה בלבה לדוד, על שהיה מרקד לפני ארון האלוקים, נענשה שלא היה לה ולד עד יום מותה. אזי בוודאי מידה טובה מרובה, שמי ששמח ומרקד ומבזה עצמו לכבוד התורה, זוכה לבנים. ולכן קבע ואמר: שזה סגולה לזכות לבנים – לשמוח בכל עוז בשמחת תורה